שני מושגים הנתפסים רבות כדומים
אך למעשה מייצגים מצבים נפשיים שונים.
תחושת החמלה מבוססת על מודעות
לסבל, למצב פנימי של אדם. מנגד, רחמים מתעוררים מתוך השוואה של האדם למצבו של נושא
הסבל. ההכרעה הערכית הטמונה ברחמים אינה "מצבו של אדם זה רע" אלא
"מצבו של אדם זה גרוע משלי". וכאשר המאפיינים אותם משווים, הם כאלו
הגורמים לגאווה אצל עורך ההשוואה, רחמים מעוררים את המחשבה "אדם זה נחות
ממני". גם רחמים וגם חמלה יכולים להניע אדם לפעולה מוסרית, אך רק חמלה אינה
מגלמת בתוכה התנשאות.
