לדעת אריסטו הטרגדיה מצגיה בפנינו אמיתות כלליות באשר לטבע האדם, פעולותיו, רגשות אנושיים בהקשרם לפעולות כאלו או אחרות, ותיאור מעשיהם של אנשים בכלי אופי מסוימים. אריסטו מגדיר טרגדיה כמייצגת אנשים טובים מאתנו, הייצוג הנו של פעולה והרגשות המתבטאים, נוצרים בפעולה זו. בטרגדיה יש ייצוג של פעולות אנושיות, אך פעולות הבונות מבנה שלם וקוהרנטי, מבנה אחדותי, שחלקיו קשורים אחד לשני ותלויים אחד בשני, כלומר הטרגדיה מייצג פעולה אחדותית, בעלת מבנה של התחלה, אמצע וסוף, כך שבתהליך הייצוג לכל חלק יש את המקום "הנכון" שלו, ואין ייצוג פעולות שרירותיות.
העלילה, התוכן, הנם הדברים החשובים בטרגדיה, והם מובאים במבנה של פעולה אחדותית, ולכן, לדעת אריסטו, הטרגדיה מייצג מקרים כוללים ,כלומר, לא מה יעשה או יאמר, אדם כזה או אחר, אלא כיצד הכרחי או סביר, שיפעלו בני אדם, בעלי אופי נתון, במקרים כאלו או אחרים. מכאן נובע שערכה של הטרגדיה גדול מערכה של ההיסטוריה, בכך שההיסטוריה מתארת מקרים פרטניים, פעולה אחדותית של אדם מסוים, והטרגדיה מייצגת כוללים. אריסטו רואה בטבע האדם דבר מה קבוע, ולסוגיות מה סביר, הכרחי שאדם יעשה בסיטואציה מסוימת, אריסטו נותן משמעות אובייקטיבית, כלומר אין הבחנות אלו תלויות בהשקפת עולם, אלא באמיתות אובייקטיביות. הטרגדיה חושפת אמיתות אלו בתארה מקרים כלליים, וכך לטרגדיה תפקיד חינוכי ומשמעותי, הרי יישום הסגולה הטובה הנו המפתח לאושר האדם, ואושר האדם הנו תכלית בפני עצמה, והטרגדיה בתארה מיקרים כלליים, פעולה אחדותית, חושפת בפני האדם, מחנכת את האדם, מהי הסגולה הטובה, כיצד להתנהג במצבים שונים, וכך לטרגדיה תפקיד מעבר להנאה ונעימות, היא תורמת ברכה לסדרי המדינה ולחיי האדם.
