גרשו את המשוררים - אפלטון

בחיבורו המדינה, אפלטון מציג את המדינה האידיאלית, אוטופית, מדינת צדק. החיבור שזור בתפיסות הפילוסופיות של אפלטון, ומורו סוקרטס, באשר לנושאים רבים, כגון, ידעה מהי? צדק מהו? ועוד. תפיסות אלו מתחברות לתיאור חברה אידיאלית, בה יש הרמוניה בין הפרטים השונים, ממש כשם שאדם טוב הנו אדם שתכונותיו המהותיות מתפקדות בהרמוניה, כלומר, כל אדם עוסק במלאכה המתאימה לכישוריו והתורמת לכלל החברה. במסגרת ראיה "מקצועית" זו, לא רואה אפלטון צורך באזרחים העוסקים במלאכת האומנות, שכן אין החברה זקוקה להם. בנוסף, לאורך כל הדיאלוגים של אפלטון מודגש הצורך להגדיר ולהבין מושג בטרם דנים או מורים אותו, על מנת ללמד את המידה הטובה יש לדעת מהי המידה הטובה, על מנת להורות צדק יש לדעת צדק מהו, ולדידו של אפלטון אמנים, משוררים חסרים ידיעה זו באשר לנושאים בהם הם עוסקים, ולכן כוחם להרע גדול. אפלטון רואה בשירה כעוסקת במימסיס, כלומר בחיקוי המציאות, ובפני האדם ההדיוט, שאינו יכול להעריך נכונה את המושגים העומדים מאחורי החיקוי, חיקוי זה פוגע בהבנת המושגים ומרחיק אותו מהידיעה, בנוסף, במימסיס האמן מתחזה להיות דבר מה שאיננו, והחברה אינה זקוקה לחקיינים, היא זקוקה לרופאים אך לא למי שמתיימר להיות רופא, ובתפקיד החקיין כשלעצמו אין צורך. המימסיס חותר גם תחת תפיסת המדינה כמבוססת על התמחות, הרי כל אדם צריך לעסוק בתחום בו הוא מתמחה, וחקיין יכול להדמות כמי שממוחה בתחומים רבים, מבלי להיות מומחה בהם, מה שיכול לערער את השיוך להתמחויות. השירה עסקה בנושאים כבדי משקל, דמויות מופת, מוסר, היסטוריה ודת, נושאים שמעטים יכולים לקנות בהם ידיעה, אפלטון הטיל ספק שלמשוררים אכן יש ידיעה בנושאים אלו, ולדידו אין לתת לאדם שלא בקיא בתחום מסוים לדון בו, שכן הוא יכול להטעות ומידת הנזק יכולה להיות גדולה.