את המושג חסידות ניתן לנסות להבין בעת קריאת הדיאלוג אותיפרון. המושג חסידות נידון בהרחבה בדיאלוג, שם נפגשים סוקרטס ואותיפרון בעת שאותיפרון בדרכו לתבוע את אביו על רצח אחד מעבדיו כיוון שמעשי אביו אינם ממידת החסידות ומעשיו שלו, העובדה שהנו תובע את אביו על רצח, הנם ממידת החסידות. בהקשר זה, מושגים נרדפים למושג החסידות הנם יראת שמים, ציות לאלים, כיבוד האלים. החסידות הנה אחת הסגולות שעל האדם להחזיק ומתבטאת באדיקות ובציות לחוקי האלים, מכאן שהבנת מושג החסידות הנו חשוב ביותר.
כאשר שואל סוקרטס את אותיפרון בראשונה מהי החסידות עונה לו הלה שהחסידות הנה המעשה שהוא עושה, כלומר העובדה שהוא תובע את אביו לדין הנה הגדרת מעשה החסידות, בכדי לתת תוקף להיות מעשהו מעשה חסידות, נותן אותיפרון כדוגמא את מעשיי האלים, וכך ניתן לדעת מהי חסידות. סוקרטס מתנגד להגדרה זו, אחד, כיוון שהוא מביע ספקות באשר לאמינות המיתולוגיה ושתיים, כיוון שההגדרה אינה עומדת בקריטריונים מבנה הגדרה נכונה.
בעת הדוח שיח, בהם דנים השניים בהגדרת מושג החסידות, מסתתרים גם המאפיינים הדרושים להגדרה נאותה של דבר. הגדרה נכונה צריכה לחול על המוגדר ועל המוגדר בלבד, עליה להקנות לנו ידיעה באשר למוגדר ולהצביע על מהותו, או "צורתו", על תכונתו. על ההגדרה להקיף את כל תחום חלותו של המוגדר ולהוציא את כל שאינו המוגדר.
הגדרתו הראשונה של אותיפרון מתארת מקרה ואינה מגדירה מושג וכמובן משאירה את מושג החסידות פתוח.
בניסיון השני אותיפרון מגדיר את החסידות כדבר מה האהוב על האלים, אולם הגדרה זו בעייתית כיוון שבין האלים יש חילוקי דעות רבים וכך לא ניתן למצוא קוהרנטיות בהגדרה, וכיוון שעל מנת לתפוס כהלכה מושג מסוים חובה שלא יהיו סתירות בהגדרה, הגדרה זו אינה מתקבלת ומוצע נוסח משופר שלה, חסידות הנה כל מה שאהוב על כל האלים. גם הגדרה זו נמצאת בעייתית שכן היא מתארת את יחס האלים לחסידות ולא מגדירה את התכונה בחסידות שבגינה אוהבים האלים את החסידות. בנוסף, מקובל על סוקרטס ואותיפרון שהחסידות אהובה על האלים מפני שחסידות היא, וכן שהחסידות הנה חסידות מפני שהנה אהובה על כל האלים, מכאן נוצרת סתירה בהגדרת החסידות, או שהחסידות הנה חסידות מפני אהבת האלים, או שאהבת האלים לחסידות הנה בגלל היותה חסידות.
לבסוף סוקרטס מציע לאותיפרון שינסו ביחד למצוא את ההגדרה הנכונה, ומביא אותו להבנה ולהסכמה שהחסידות הנה חלק מהצדק וטרם הבנת מושג החסידות יש להבין את מושג הצדק, שכן הצדק חובק וכולל בתוכו את החסידות. לאור הבנות אלו אותיפרון מציע להגדיר את החסידות כחלק בצדק המטפל באלים. גם הגדרה זו מתאפיינת בקשיים שכן בהגדרת משמעות מושג הטיפול באלים מתברר שהדבר קשור למערכת יחסים של תן וקח, של מתן שירות, מכאן נשאלת השאלה, מה לו לאדם שזקוקים האלים, והתשובה שאין דבר שכזה. לכן, המסקנה שהטיפול באלים הנו למטרת מתן כבוד והערכה ומשמע שהחסידות, החלק בצדק שמטפל באלים, נעשה כיוון שהאלים אוהבים אותו, את הערכה והכבוד, וזה כבר נמצא בעייתי בנוסח השני למשמעות החסידות.
לבסוף מושג החסידות נשאר מעורפל, אך ברור שהמושג קשור ליראת שמיים והנו חלק מהמושג צדק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה