ביקורת על מושג האני - דיוויד יום

יום דן במושג ה"אני", בהתאם למתודולוגיה של תורתו, כלומר החיפוש אחר רושם ראשוני היוצר את המושג, מושג האני "אין מושג ממשי נולד אלא מתוך רושם מן הרשמים" (מסכת עמ' 312), ומוצא שאין רושם שכזה, אלא מושג האני הנו משהו אליו מתייחסים הרשמים הקיימים. כיוון שלא קיים רושם של האני יום מסיק שמושג זה כלל לא קיים "... ולפיכך אין מושג כזה קיים" (מסכת, עמ' 322).
יום מוסיף ושואל מה הוא הדבר שהגורם לאישיות בנקודת זמן אחת ואישיות בנקודת זמן אחרת להיות אותה אישיות, ובגוף ראשון, להיות אותו אני? קודמיו של יום נתנו הגדרות שונות לנושא, למשל, מבחינת לוק התשובה טמונה בסוגיית רצף הזיכרון, כלומר את הזהות האישית מאפיינת הישמרות רצף זיכרונות, תפיסות, רשמים, הישארות היוצרת את מושג הזהות האישית המתמיד במהלכו של הזמן. יום מתנגד להגדרה זו, אמנם הוא מודה שהזיכרון מהותי להבנת מושג האני "... אלמלא הזיכרון, לעולם לא היה לנו שום מושג מן הסיבתיות, ועל כן גם לא מאותה שלשלת של סבות ושל תולדות המכוננות את האני ..." (מסכת, עמ' 333), אך כיוון שניתן להרחיב את תכולת הזיכרון  אף מעבר לזהותנו לא יתכן שעל הזיכרון נשענת הזהות האישית.
גם באשר לרשמים שלנו, תפיסותינו המיוחדות, כאשר מצרפים אותן יחדיו אינן יוצרות את מושג האני, מושג המתאר דבר מה עליו נשענות תפיסות אלו. הרי כל התפיסות ניתנות להפרדה ותפיסה מובחנת אחת מהשנייה וכלל אינן צריכות מושג כגון "אני" שיאגד אותן. לדידו של יום אין מושג "אני" המשמש כלי קיבול לרשמים שלנו והמהווה את מושא ההגדרה זהות אישית, אם כבר נכון הוא שהתפיסות הן שיוצרות את ה"אני", הרי אין אני בלי תפיסה. יום נותן את דוגמת השינה, למצב בו התפיסות "מסתלקות" ואיתן גם האני "הרי כל אותה שעה שוב אינני מרגיש בי בעצמי ..." (מסכת, עמ' 322). לדידו של יום מושג האני יכול להיות רק אוסף של תפיסות שונות ומתחלפות "רק הן בלבד (התפיסות המתחלפות) מכוננות את הרוח" (מסכת, עמ' 323).

יום מעלה את השאלה, מדוע תפיסות משתנות אלו מעוררות הנו את מושג האני (מושג שיום מצא שאינו קיים כלל), את תחושת הזהות האישית. על מנת לענות על שאלה זו, יש להבין את מושג הזהות, והאם זהות אכן נשמרת לאורך זמן. כלומר, יום בודק את מושג הזהות וממנו יתברר מתקיים או לא מתקיים מושג הזהות האישית. מזהות משתמע חוסר שינוי, רצף ואחידות, והנה כל דבר מסביבנו משתנה, בכל דבר ופרט יש תמורות. לדידו של יום זהות מתקיימת רק כאשר לא מתרחש שום שינוי ונשמר רצף, לעומת זאת כאשר מתחולל שינוי  תמה הזהות ומתחיל השוני, כאשר שינוי הנו זעיר נוצר דמיון בין שלבי הרצף, כלומר לא מדובר בזהות, אלא בדומי. בביקורתו על מושג האני טוען יום שהזהות האישית אינה זהות במובן החמור של ההגדרה, אלא דומי, וכלל לא נשמרת זהות לאורך הזמן.