אינדיבידואליות - מיל

רקע: מושג האינדיבידואליות מוצג על-ידי מיל במסגרת מערכת הנימוקים שלו להצדקת הזכות לחירות אישית (חירות אישית במובן של חופש המעשה, להבדיל מחופש המחשבה והביטוי, שהם נושא לשלב קודם של הדיון). מערכת הנימוקים הזו היא לכאורה תועלתנית, כלומר מטרתו המוצהרת של מיל היא להראות, שהזכות לחופש המעשה של היחיד היא מוצדקת מכיוון שקיומה של זכות זו תורם תרומה מכריעה לסה"כ האושר. שלושה הנימוקים הראשונים לכך הם: היחיד מעוניין באושרו יותר מכל אדם אחר; היחיד יודע מה הוא אושרו היטב מכל אדם אחר; התערבות בענייניו הפרטיים של היחיד מזיקה יותר משהיא מועילה.

הנימוק הרביעי הוא:

1.         החירות האישית דרושה לאינדיבידואליות.

2.         האינדיבידואליות תורמת לאושר הכללי, משתי בחינות: ראשית, היא תורמת ישירות לאושרו האישי של כל פרט הניחן בה (ולכן, כמובן, לסה"כ האושר); שנית, היא תנאי לגאונות וליצירתיות, והגאונים והיוצרים תורמים לקידמה של האנושות ומכאן לסה"כ האושר. 

לכן:

3.         החירות האישית תורמת לאושר הכללי.

האינדיבידואליות מאפיינת את דמות האדם 'האינדיבידואליסט' – אדם המאופיין בספונטניות אישית; דמיון, מקוריות, ועושר רוחני; היכולת והנכונות לבחור ו/או לכונן דרך חיים עצמאית תוך כדי שימוש בדמיון, במקוריות ובעושר הרוחני שלו בתהליך הבחירה/הכינון של דרך החיים; ודבקות בדרך החיים שנבחרה על-ידו, גם לנוכח קשיים פנימיים וחיצוניים המוצבים בדרכו ['עקשנות']. במלים אחרות, האינדיבידואליות כרוכה במימוש יכולות קוגניטיביות, רגשיות, ורצוניות מסוימות של האדם - חשיבה רציונאלית רחבה, השוואה בין אופציות אנושיות שונות, יצירה של אופציות ספציפיות חדשות המתאימות לי-עצמי, רצון שהוא חזק מספיק בכדי לדבוק בעקביות באופציה שנבחרה [יציבות ושליטה-עצמית], יושרה, ועוד. זהו "הפיתוח הנעלה וההרמוני ביותר של יכולותיו [של האדם] לכדי שלמות גמורה ועקבית" [עמ' 163]. התנאים החיצוניים המתאימים לטיפוח בני-אדם בעלי המאפיינים הנ"ל הם כאמור, באופן כללי, 'חירות אישית' – ובמונחים יותר ספציפיים, תנאים שבהם הן המדינה והן החברה הרחבה מכבדות את עצמאותם של הפרטים, על-ידי הימנעות מכפייה וממניפולציה ועל-ידי מתן מקום לקיומו של מגוון של אופציות בעלות-ערך בחברה.

מבקרים ו/או פרשנים של מיל טוענים, שטיעונו של מיל בחלקים הרלבנטיים של ספרו, 'על החירות', חורג ממסגרת התועלתנות: מיל אמנם קובע שהאינדיבידואליות תורמת לאושר, אולם הוא גם מציג את האינדיבידואליות כבעלת ערך עצמי. כלומר, מדובר באידיאל העומד בזכות עצמו, ואינו רק תנאי לאושר. הצדקת החירות האישית באמצעות האינדיבידואליות אינה תועלתנית טהורה – היא אינה מתבססת על האושר בתור הערך העליון היחיד [בתור הדבר היחיד שהוא בעל ערך עצמי לפי התועלתנות], אלא על ההנחה, שהן האושר והן האינדיבידואליות הם בעלי ערך עצמו [כלומר, על גישה משתמעת של פלורליזם ערכי].