צדק - אפלטון

צדק הנו מושג העובר כחוט השני בהגותו של אפלטון (וסוקרטס) שהעמיד את הפילוסופיה היוונית על שאלות אתיות ואסתטיות: מהו יפה? מהו טוב? מהו אמיץ? מהו צדק?. כאשר אפלטון עוסק בתכונות אותם ראוי לאדם להחזיק, הוא מונה את הצדק ביניהם, ובהרחבה איש צדיק הוא זה שמגלם בתוכו את כלל המעלות הראויות. הצדק הינו מושג החורג מגבולות האדם הבודד ונידון במשנתו של אפלטון בהקשר של קיבוץ אנשים, של משטר, של מדינה. אפלטון קושר את מושג הצדק האישי למושג הצדק המדיני ומקיש מאחד לשני. אם כן, המושג צדק מקבל משמעות בשני הקשרים, שהם מכלול אחד, בכך שהנו סגולתו של האדם היחיד, זה שנמנע ממעשי עוול, עושה מטוב לבו וישר בהתנהגותו המוסרית, ובכך שהצדק הנו מאפיינו של המשטר הנכון, כדברי סוקרטס "צדקה [...] מצויה באדם אחד, ומצויה גם במדינה שלמה" (ליבס ב, עמ' 215).
אפלטון מתאר את עקרונות הצדק בעזרת אנלוגיה בין הצדק האישי והמדיני. במשל האותיות הגדולות והקטנות גורס אפלטון שצדק במדינה, המושג ביחסים הרמוניים בין ישויות שונות בתוך המדינה, הנו הדגם של צדק אישי כפי שבא לידי ביטוי ביחסים תקינים בין החלקים השונים של הנפש, קרי, התאוות, העוז, וההיגיון.

הצדק מתקיים בצדיק כיוון שכל חלק בנפשו ממלא את תפקידו הייחודי. משמע שוררת הרמוניה בין חלקי הנפש. אפלטון מראה כי הצדק משתלם. אדם צדיק, שבנפשו שוררת הרמוניה, הנו אדם מאושר, והאושר הנו דבר רצוי, דבר שהאדם שואף אליו. כלומר להיות צדיק משמע להיות מאושר, כלומר משתלם להיות צדיק.

המושג צדק מכיל תכונות אלו:
•              סגולה של הנשמה

•              אינו רק מושג מופשט, אלא סוג של אומנות פעולה.

•              מטרתו הנה להצעיד את האדם לחיים טובים ומאושרים.

•              הצדק במהותו הנו טוב ויפה. צדק הנו יופי של האתיקה.

•              צדק מתגלם במידה טובה של האדם, אורך חיים ופעולה לפי השכל הישר.