גם הראליזם וגם האנטי ראליזם שואבים את רעיונותיהם ממשנה אידיאולוגית, וקשורים, ואף כפופים, לרעיונות פוליטיים. לשני הזרמים יעד סופי דומה, חינוכי באופיו, הנועד לעצב עמדות אידיאולוגיות ולעלות את קרן האומנות בהקשרים פוליטיים, אך דרכי הגעה ליעד שונות.
הראליזם האומנותי, מכוון את האומנות לייצג ולבטא רעיונות, אובייקטים ומציאות, כפי שהם, לא לייפות את המציאות, ולהיות בעלת אופי חברתי וביקורתי. מושא היצירה הנו העולם, המובא באופן מימטי, ובתוכו האדם. הראליזם שואף לשקף ישירות את המציאות האנושית, החברתית והפסיכולוגית, וכך לרוב מושא ההתייחסות הנו האדם הפשוט וחיי היום יום, המשתקפים ביצירה, הנותנת ביטוי לאדם "הפשוט", ובכך גלומה היכולת לקרב את הזרם הריאליסטי להמונים. הראליזם קרוב לתיאוריית ההשתקפות, בה האומנות משקפת אידיאולוגיה חברתית, שבתורה מונעת ע"י לחצים כלכליים. הקשר ההדוק לביטוי המציאות כפי שהיא, בריאליזם, הופך את היצירה לזמינה להמונים, והביא לדחייה של אומנות ניסיונית. היה מקום להדגיש כי הזמינות להמונים חשובה הן כאמצעי חינוכי להעברת המסר של המהפכה והן כהפקעת האומנות הבורגנית המשקפת מוסר קלוקל.
לאנטי ראליזם מגמות חברתיות, סוציאליות, דומות לאלו של הריאליזם, אך בשונה מהראליזם, אין הצמדות נוקשה לשיקוף המציאות, על כל גווניה, אלא שימוש ויצירת צורות חדשות, שלא בהכרח מייצגות את המציאות אך בהכרח מדברות על המציאות, ובכך, לדעת הוגים אנטי ריאליסטים, טמונה יכולת ההנעה של היצירה, בהיותה יצירה מעוררת מחשבה ושונה מהמציאות.
שתי העמדות מושתתות על אידיאולוגיות דומות, מכוונות ליעדים חברתיים דומים, ושואפות לחזק את משמעות האומנות בזירה הפוליטית והנן חלק מתהליך מאבק אידיאולוגי, אך השיטות המשמשות כל אחת מהעמדות שונות ואף סותרות, ובכך גם שונה התפקיד החברתי. באם הריאליזם מכוון את האומנות להניע ע"י היותה זמינה להמון האדם, מובנת ואהובה, בכך שהיצירה מתגלמת ב"שפת" העם ומייצגת את המציאות (לפחות המציאות המוכתבת ע"י גורמים פוליטיים) בצורה פשוטה, אז האנטי ריאליזם רואה באומנות כלי מעורר, המשתמש בחדשנות, ניסויים, שבירת מסורת, בכדי להניע את החברה, בכדי להשתחרר מאידיאולוגיות מיושנות ולאמץ תפיסה פוליטית חדשה. השוני בתפקיד החברתי של שתי העמדות, הנראה אף בשיטות הנעה חברתיות שונות, ניכר בכך שהעמדה הראליסטית מכוונת לעיצוב תפיסות האדם, או "הנדסת נפשות" ע"י יצירת תגובות ידועות מראש לאומנות ריאליסטית, לשם כך נעשתה אידיאליזציה למציאות ולרעיונות פוליטיים. בניגוד לתפקיד "הנדסת הנפש", התפקיד החברתי של האנטי ראליזם הנו לאפשר מגוון תגובות, ולא דטרמיניזם אומנותי, ובכך להכווין את הנפש ולא להנדס אותה. תפקיד חברתי נוסף של הראליזם הנו שיקוף המציאות, האידיאלים והפוליטיקה, הראליזם מכניס לשיח האומנותי הצגה של המציאות. מנגד, האנטי ריאליזם שואף לדבר "על", על המציאות, על האידיאלים, לחשוף אותם ובכך לחנך את החברה. לראליזם תפקיד פיקוח חברתי מובהק הנעשה ע"י חיזוק הערכים השולטים בחברה, מה שנעדר מהמשנה האנטי ריאליסטית, שם הדגש הינו יותר על תפקיד חינוכי הנעשה ע"י ערעור הערכים השולטים בחברה.
הראליזם האומנותי, מכוון את האומנות לייצג ולבטא רעיונות, אובייקטים ומציאות, כפי שהם, לא לייפות את המציאות, ולהיות בעלת אופי חברתי וביקורתי. מושא היצירה הנו העולם, המובא באופן מימטי, ובתוכו האדם. הראליזם שואף לשקף ישירות את המציאות האנושית, החברתית והפסיכולוגית, וכך לרוב מושא ההתייחסות הנו האדם הפשוט וחיי היום יום, המשתקפים ביצירה, הנותנת ביטוי לאדם "הפשוט", ובכך גלומה היכולת לקרב את הזרם הריאליסטי להמונים. הראליזם קרוב לתיאוריית ההשתקפות, בה האומנות משקפת אידיאולוגיה חברתית, שבתורה מונעת ע"י לחצים כלכליים. הקשר ההדוק לביטוי המציאות כפי שהיא, בריאליזם, הופך את היצירה לזמינה להמונים, והביא לדחייה של אומנות ניסיונית. היה מקום להדגיש כי הזמינות להמונים חשובה הן כאמצעי חינוכי להעברת המסר של המהפכה והן כהפקעת האומנות הבורגנית המשקפת מוסר קלוקל.
לאנטי ראליזם מגמות חברתיות, סוציאליות, דומות לאלו של הריאליזם, אך בשונה מהראליזם, אין הצמדות נוקשה לשיקוף המציאות, על כל גווניה, אלא שימוש ויצירת צורות חדשות, שלא בהכרח מייצגות את המציאות אך בהכרח מדברות על המציאות, ובכך, לדעת הוגים אנטי ריאליסטים, טמונה יכולת ההנעה של היצירה, בהיותה יצירה מעוררת מחשבה ושונה מהמציאות.
שתי העמדות מושתתות על אידיאולוגיות דומות, מכוונות ליעדים חברתיים דומים, ושואפות לחזק את משמעות האומנות בזירה הפוליטית והנן חלק מתהליך מאבק אידיאולוגי, אך השיטות המשמשות כל אחת מהעמדות שונות ואף סותרות, ובכך גם שונה התפקיד החברתי. באם הריאליזם מכוון את האומנות להניע ע"י היותה זמינה להמון האדם, מובנת ואהובה, בכך שהיצירה מתגלמת ב"שפת" העם ומייצגת את המציאות (לפחות המציאות המוכתבת ע"י גורמים פוליטיים) בצורה פשוטה, אז האנטי ריאליזם רואה באומנות כלי מעורר, המשתמש בחדשנות, ניסויים, שבירת מסורת, בכדי להניע את החברה, בכדי להשתחרר מאידיאולוגיות מיושנות ולאמץ תפיסה פוליטית חדשה. השוני בתפקיד החברתי של שתי העמדות, הנראה אף בשיטות הנעה חברתיות שונות, ניכר בכך שהעמדה הראליסטית מכוונת לעיצוב תפיסות האדם, או "הנדסת נפשות" ע"י יצירת תגובות ידועות מראש לאומנות ריאליסטית, לשם כך נעשתה אידיאליזציה למציאות ולרעיונות פוליטיים. בניגוד לתפקיד "הנדסת הנפש", התפקיד החברתי של האנטי ראליזם הנו לאפשר מגוון תגובות, ולא דטרמיניזם אומנותי, ובכך להכווין את הנפש ולא להנדס אותה. תפקיד חברתי נוסף של הראליזם הנו שיקוף המציאות, האידיאלים והפוליטיקה, הראליזם מכניס לשיח האומנותי הצגה של המציאות. מנגד, האנטי ריאליזם שואף לדבר "על", על המציאות, על האידיאלים, לחשוף אותם ובכך לחנך את החברה. לראליזם תפקיד פיקוח חברתי מובהק הנעשה ע"י חיזוק הערכים השולטים בחברה, מה שנעדר מהמשנה האנטי ריאליסטית, שם הדגש הינו יותר על תפקיד חינוכי הנעשה ע"י ערעור הערכים השולטים בחברה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה