קונסטרוקטיביזם

הקונסטרוקטיביזם הוא ההשקפה המטא-אתית שעל-פיה אפשר לבסס עקרונות מוסר בעלי תוכן באמצעות השימוש בהליכים מסוימים שאנו מוצאים במבנה המחשבה והפעולה או שאנו מפתחים אותם. גישה זו מדגישה את חשיבות הרציונאליות, שיקול הדעת המוסרי, ומבנה ההנמקה של מעשים ושל עקרונות. הקונסטרוקטיביזם חולק על הריאליזם: כלומר, הוא קובע, בניגוד לריאליזם, שערכי המוסר אינם קיימים בתור חלק ממציאות שקיימת באופן עצמאי מאיתנו ושאותה אנו יכולים לגלות. כלומר, ערכי המוסר אינם עובדות, טבעיות או על-טבעיות. אלא, המוסר נבנה, מעוצב על-ידי בני-אדם בשביל בני-אדם. אנו מכוננים את הערכים. הקונסטרוקטיביזם מדגיש, ראשית, את האוטונומיה של המוסר, ושנית את היותו יצירה אנושית המצייתת לכללים הליכיים קפדניים.

הקונסטרוקטיביזם הוא, אם כן, עמדה באונטולוגיה של המוסר, הנבדלת הן מהריאליזם והן מהאנטי-ריאליזם. לפי הריאליזם, ישנם ערכים – הערכים הם היבט של המציאות – ומציאותם של הערכים היא בלתי-תלויה בידיעה שיש לנו מהם או במחשבה שלנו עליהם; התפקיד של ההכרה המוסרית הוא לגלות את הערכים. לפי האנטי-ריאליזם, הערכים אינם קיימים כלל, בשום מובן של 'קיום'. לעומת זאת, לפי הקונסטרוקטיביזם, כאמור, הערכים קיימים בתוקף זאת, שהם מכוננים או 'נבנים' על-ידי בני-אדם (ליתר דיוק, הם מכוננים או נבנים על-ידי שיקולים רציונאליים או תבוניים של בני-אדם).

דוגמאות לתיאוריות קונסטרוקטיביסטיות הן גישותיהם של הובס, של קאנט, וכאמור של רולס וסקנלון.