חומר במשנתו של אריסטו

להבנת המושג חומר במשנתו של אריסטו יש להבין גם את המושגים צורה ועצם. צורה הנה מהותו של עצם, היא מכלול התכונות הנמצאות באובייקט ועושות אותו למה שהוא, הצורה הנה אימננטית, כלומר צורה הנה של חומר מסוים ומובחן. בניגוד לאפלטון הצורה אינה חיצונית לחומר ונמצאת כאידאה כזו או אחרת, אלא הנה נמצאת בחומר עצמו, ניתנת להבחנה ותפיסה, הצורה הנה תכליתית ולרוב היא המגדירה את המטרה, התפקיד של החומר הנידון. חומר הינו הדבר ממנו עשוי אובייקט, חומר הנו הדבר עליו מוחלת הצורה ויחדיו מהווים עצם, העולם מתחת לרקיע מורכב מארבעה יסודות, חומרים, אדמה, אוויר, אש ומים, אך גם אלו אינם חומרים טהורים, יסודות אלו יכולים לעבור תמורות ולהתגלגל מיסוד אחד לאחר, וגם לגביהם אנו יכולים לשאול, מהי הצורה ומהו החומר. כלומר, לכל חומר יש צורה, אותו דבר שמקנה לו את המהות שלו, האם יש חומר ללא צורה, האם יש חומר היכול לקבל את הצורה ולהוות את ארבעת היסודות, אדמה, אוויר, אש ומים, לדידו של אריסטו חומר שכזה אינו קיים והנו רק תולדה של יכולת ההפשטה של התבונה. כאן נכנס לתמונה מושג העצם, במשנתו של אריסטו העצם הינו דבר מה שמאופיין ע"י היותו נושא ואינו יכול להיות נשוא, בעצם מגוון התכונות אותן אנו משייכים לו, תלויות בו והעצם אינו תלוי בהן על מנת להישאר עצם, כלומר העדר תכונה כזו או אחרת, או שינוי בתכונה כזו או אחרת לא ישנה את מהות העצם, כאשר מתרחשים שינויים בדבר מה, בתכונות של דבר מה, העצם הנו הדבר לו מתרחשים השינויים, הדבר המתמיד במהלך השינויים, העצם הינו המצע של התכונות והשינויים, העצם הינו דבר מה אינדיווידואלי, בלתי ניתן לחלוקה, כלומר העצם הנו המהות ואינו מורכב ממהויות אחרות, והנו אחד במספר.
מהגדרות אלו ניתן להבין כאילו החומר הנו עצם, ואריסטו מעלה אפשרות זאת, אך פוסל אותה, שכן חומר שמפשיטים ממנו את התכונות והצורה, כפי שהגדרנו את מושג העצם, אינו דבר מה, החומר הופך להיות ממשהו מסוים למשהו לא מוגדר, וזה אינו טיבו של העצם. לכן אריסטו מזהה את העצם עם הצורה, ועם המכלול השלם של חומר וצורה.