העדר חפץ עניין ושלילת הרצון - קאנט

                         העדר חפץ עניין                     
המושג נובע מחקירתו של קאנט את תודעת היופי שלנו, חקירת סוג השיפוט שאנו מבצעים בתפיסת דבר מה יפה, שיפוט הקרוי במשנתו "משפט הטעם". משפט טעם טהור מאופיין ב"העדר חפץ עניין", כלומר במסגרת השיפוט, או החוויה, למושגים כגון, ערך האמת, הקיום האובייקטיבי או השימושיות של המושא אין משמעות, או עניין לסובייקט החווה את הרגש. כל משפט טעם טהור הנו סובייקטיבי, מקורו ברגשות, בדימויים ובתגובות שלנו, ולא בקיומו האובייקטיבי של מושא כזה או אחר, אנו חסרים כל עניין באשר לקיום המושא. הריחוק נטול העניין האישי הגלום במושג, הוא שמאפשר את חוויית היופי וההתבוננות.

שלילת הרצון

                           בהסבירו את החוויה של היפה, כדבר מה רגשי, סובייקטיבי, כהפקת נחת נטולת חפץ עניין, קאנט מוסיף ומראה שיש עוד שני סוגים של הפקת נחת, הפקת נחת מהטוב ומהנעים. קאנט עושה שימוש בניגוד ביניהם לבין הרגש מהיפה, על מנת להבהיר את מהות משפט הטעם. הניגוד ניכר בהעדר הרצון, או שלילת הרצון, בחוויית היפה, לעומת היות הרצון מוטיב מרכזי בתחושת הנחת מהטוב והנעים, שכן הנעים מעורר רציה בקיום המושא, והטוב מעורר רציה להגשמה המושא, לפעולה. אנו משתוקקים לנעים ואנו רוצים לקדם את הטוב, אך בחוויית היופי הרצון מתבטל וקיימת ההתבוננות עצמה, נעדרת אינטרסים אישיים, תשוקה ורכושנות.

                

שני המושגים קשורים אחד בשני, שהרי "העדר חפץ עניין" אפשרי רק כאשר קיימת "שלילת הרצון", והימצאות הרצון יוצרת בהכרח חפץ עניין, כדבריו של קאנט "כדי למלא תפקיד של שופט בדברים של טעם, מן ההכרח שלא נהייה מעוניינים אפילו במעט בקיומו של דבר, אלא שנהייה מבחינה זו אדישים לגמרי", כלומר להעדר חפץ עניין, לחוויית יופי אמיתית שגוררת משפט טעם טהור, הכרחי חוסר עניין בקיום המושא ואף אדישות, שניהם תלויים בשלילת הרצון, הרי כאשר הרצון מתבטל בהכרח מתבטל גם העניין, ובהכרח נוצרת אדישות. השילוב של העדר חפץ עניין ושל שלילת הרצון, יוצרים את הלך הרוח המרכז את תשומת הלב במהות המושא, באיכויות העושות אותו יפה, הלך הרוח המאפשר הפקת נחת מתבוננת.