אידיאולוגיה והסתירה - פייר משרי

 משרי נשען רבות על משנתו של אלתוסר, אשר תרם רבות למרקסיזם הסטרוקטורליסטי. אלתוסר מנתח את מושג האידיאולוגיה, ומפריד בינה לבין המדע, כאשר האידיאולוגיה אינה מקנה ידיעה ונמצאת בתחום האמונות, וכפועל יוצא מכילה סתירות פנימיות, מנגד, המדע מקנה ידעה והנו כלי לרכישת ידיעות נוספות וליישוב סתירות. אלתוסר כולל בתחום המדע את התיאוריה המרקסיסטית, כלומר מעניק לה מעמד של אמת מדעית, שאמתותה מובחנת ומובנת, ובאפשרותה לשמש אבן בוחן לתיאוריות אחרות. ההפרדה המלאה של האידיאולוגיה מתחום המדע, נשענת בין היתר על הגדרתו של אלתוסר את האידיאולוגיה בתור "האופן שבו הם [בני אדם] חיים את הקשר בינם ובין תנאי חייהם: מדובר אפוא הן בקשר ממשי והן בקשר מדומה, נחווה", כלומר האידאולוגיה הנה ייצוג לקשר הדמיוני של יחידים למצב בפועל של קיומם, ואינה מייצגת את המציאות בפועל, שהיא, המציאות בפועל, הנה המושא ל"דיון אמיתי" בדבריו של  משרי. לתפיסת  משרי האידיאולוגיה, מעצם הגדרתה, אינה מסוגלת לדון במהות מציאות הקיום ובבעיות הנובעות מקיום זה. ומכאן דברי  משרי, שהאידיאולוגיה הנה פתרון מוטעה לדיון אמיתי, כלומר, בני אדם מחזיקים באידיאולוגיה הנובעת מתפיסתם, הדמיונית, את הקשר שלהם לתנאי המחייה, אך אידיאולוגיה זו מרחיקה אותם מלדעת את מהות הקשר ,את העולם האמיתי המסתתר מאחורי האידיאולוגיה. יש צורך בגורם טרנסצנדנטלי, מדעי, קרי התאוריה המרקסיסטית, בשביל דיון אמיתי.


הסתירה, או הסתירות, המדוברת היא זו הקיימת בין אידיאולוגיה למציאות כפי שהיא. הרי כמי ששאב רבות מתורתו של אלתוסר,  משרי רואה באידיאולוגיה כתפיסה הנמצאת בתחום החוויה, האמונות, ולכן אינה יכולה לספק הסבר מלא ומדויק למציאות, ולתנאי הקיום הפיזיים והחברתיים כפי שהם, אלא הסבר חלקי בלבד. בנוסף, האידיאולוגיה חסרה את הכלים המדעים, המספקים מנגנון בקרה עצמית, ויכולת לזיהוי ויישוב סתירות. מאפיינים אלו של האידיאולוגיה, הם שיוצרים את הסביבה המתאימה לסתירות בינה ובין המציאות. כמרקסיסט  משרי רואה באידיאולוגיה כלי המסתיר את פני המציאות מהמעמדות הנמוכים, ומשרת את המעמדות הגבוהים. ניתן לראות את הסתירה כפי שהיא מתגלמת בחברה הקפיטליסטית, המקדשת את התחרות האישית בכל תחומי החיים, ויוצרת אידיאולוגיה במרכזה התחרות האישית, תחרות הנתפסת כחלק מהטבע האנושי, מהמציאות. אולם למעשה תפקיד האידיאולוגיה להסתיר את הסתירות הקיימות, למשל, הסתירה בין מעמד כוח העבודה לתמורה שהוא מקבל, או הסתירה בין קידוש התחרות האישית לאי צדק הנובע ממנה.