אלנכוס - סוקרטס

שיטת הדיאלוג של סוקרטס הנה חקירה שתי-וערב, חקירה צולבת של בן השיח במטרה לבחון את נכונות העמדה של בן השיח, למצוא סתירות בהצהרות בן השיח ולהגיע לאמת, לרוב בסוגיות מוסר. שיטת הדיאלוג, או האלנכוס הסוקרטי, מתנהלת לפי כמה כללים: השותף של סוקרטס בדיאלוג, חייב לענות לכל שאלה בהתאם לאמונות ולתפיסות שלו, והשותף שופט ומעריך את ההשלכות של התשובות שלו.
השאלות של סוקרטס מתחילות מההצהרה הראשונית של השותף, הצהרה שלרוב מרמזת לחוכמה או ידע בנושא הקשור למוסר. לעיתים סוקרטס מבקש הבהרות בנוגע להצהרת השותף, במקרים אחרים סוקרטס ממשיך ישירות לעורר את הסכמת השותף להנחות שבהמשך יתגלו כלא תואמות את הצהרה הראשונית. במקרים מסויימים, להנחות שמעלה סוקרטס אין ביסוס מעבר להסכמת השותף, במקרים אחרים סוקרטס מבסס את ההנחות על טיעון לוגי, לרוב כהיסק מכמה דוגמאות. האלנכוס לרוב מסתיים במבוכה של השותף, שבשלב זה נראה שאינו יכול להצדיק את ההצהרה המקורית שלו. בחלק מהדיאלוגים של סוקרטס, האלנכוס הנו כלי "שלילי", במובן שאינו מסביר או מבאר, אלא שולל ומשאיר סוגיות פתוחות, אך בדיאלוג גורגיאס נראה שסוקרטס משתמש באלנכוס במובן חיובי, בשביל לחזק את הטענה שאין לעשות רע לעולם, אף לא כתגובה למעשה רע. לעיתים, נראה שהאלנכוס משמש רק בשביל להכפיש את השותף לדיאלוג, במקרים אחרים משמש לטובת הפרכת העמדה המדוברת. במקרים אלו האלנכוס מוביל את הדיאלוג לאפוריה, מבוי סתום. סוקרטס משתמש בשיטה זו בשביל לבחון עמדות ותפיסות שכנראה הוא גם החזיק בהן, והוא רומז שהאלנכוס משמש אותו למנוע את השאננות שבבורות.

יתכן שהאלכנוס משמש אך ורק להראות את הבלבול של השותפים של סוקרטס בדיאלוג, אך יתכן שהאלנכוס הנו כלי בדוקטרינה המוסרית של סוקרטס, סוקרטס מאמין שהוא רשאי להחזיק רק בדעות שנבחנו היטב ולא הופרכו.