טיעון הזומבי

הדואליזם נשען על הטענה שאין קשר הכרחי מבחינה לוגית בין מצבים נפשיים למצבים פיזיקליים, הרי באם טענה זו נכונה נובע ממנה שאירועים נפשיים אינם אירועים פיזיקליים, ומוכח הדואליזם. מאי קיומו של הכרח לוגי בין מצבים נפשיים לפיזיקליים משתמע שישנה אפשרות לקיום כלל האירועים הפיזיקליים ללא אירועים נפשיים, ולכן באם יוכיחו הדואליסטים את אפשרות קיומו יצור נפשי עם כל המצבים הפיזיקליים אך ללא הנפשיים, יבססו את השקפתם. זומבי הנו יצור שכזה.
זומבי הנו יצור הזהה לאדם בכל מבחינה פיזיקלית, ובעיקר מבחינה נוירולוגית, אך חסר כל מודעות התנסותית, כלומר בהקשר של זומבי אין כל משמעות לשאלה "כיצד זה מרגיש להיות זומבי?". אפשרות קיומו של הזומבי יבסס את אפשרות היפרדות הנפשי מהפיזיקלי, את אי התלות הלוגית בין הנפשי לפיזיקלי, ובכך יבסס את ההשקפה הדואליסטית.
אין צורך להניח שזומבים קיימים בפועל, שהרי באם מצבים נפשיים הנם מצבים פיזיקליים, באם ישנו קשר של זהות, משמע שהיפרדות הנפשי מהפיזיקלי אינה אפילו אפשרות ולכן אינה דבר שניתן אף להשיג במחשבה. מכאן שדי להראות שזומבים אפשריים לוגית על מנת להראות שאין קשר של זהות בין הנפשי לפיזיקלי ולכל היותר מדובר בקשר סיבתי, קשר שהנו קונטינגנטי.

ביקורת אפשרית לטיעון הזומבי הנה שהטיעון לוקה במעגליות ומניח מראש את הדבר אותו עליו להוכיח, כלומר לטעון שיתכנו זומבים הנו להניח שמצבים פיזיקליים לא זהים למצבים נפשיים, משמע להניח שתאוריית הזהות שקרית.
באשר להנחה 1 של הטיעון, לפיה זומבים ניתנים להשגה במחשבה, יוצאים בהנחה שמשיג אידיאלי יוכל להשיג את מצבי המוח, המורכבים מאד, ללא התנסויות, שכן מצבי מוח אלו שונים ממרבית המצבים הפיזיקליים ברמת המורכבות בלבד ומורכבות כשלעצמה לא יכולה לחולל מצבים נפשיים, אך שוב מניחים את שיש להוכיח, שמצבים מורכבים, מסוג מסוים, בהכרח לא מחוללים מצבים נפשיים. אך יתכן שמשיג אידיאלי שיבחן את מצבי המוח באופן מלא, ישיג אותם עם המצבים הנפשיים.