לעיתים קרובות השימוש במושג מודעות מתייחס לידיעה, כלומר, כאשר מציינים שמישהו מודע למשהו הדבר חופף לאמירה שמישהו יודע משהו. החפיפה נכונה הן באשר למודעות לדברים ומצבים חיצוניים
לאדם, והן באשר לדברים ומצבים
פנימיים, קרי מצבים נפשיים. אך יש מובן נוסף למודעות, מובן בו לא מדובר על מודעותם, ידיעתם של אנשים, אלא מודעותם של המצבים הנפשיים עצמם. כאשר המצבים הנפשיים עצמם מודעים משמע יש, מעבר למצב הנפשי הנדון, מצב נפשי נוסף הנסב אודות הראשון. מודעות "רגילה" נקראת מצב נפשי מסדר ראשון, האמנה אודות מצב נפשי נקראת האמנה מסדר שני, קרי, מודעות רפלקטיבית.
היו פילוסופים שחשבו שמודעות רפלקטיבית הנה מאפיין מבחין של התחום הנפשי, אך על מנת שמודעות רפלקטיבית תהייה מאפיין מבחין עלייה לחול על כל המצבים הנפשיים ורק על המצבים הנפשיים. נראה שמודעות רפלקטיבית אינה עומדת בקריטריונים אלו, שכן ההנחה שהכרחי שכל מצב נפשי מתאפיין במודעות רפלקטיבית גוררת כמה קשיים, אחד נוצרת רגרסיה אינסופית, כלומר באם לכל מצב נפשי יש האמנה מסדר שני, משמע גם להאמנה מסדר שני יש האמנה מסדר שלישי וכן הלאה לאינסוף, ואין זה סביר שליצור נפשי יש אינסוף האמנות. קושי שני הנו שהנחה זו מוציאה מצבים להם בברור אין האמנה מסדר שני, שמאד מקובל לראותם כמצבים נפשיים, מהתחום הנפשי, כגון מצבי נפש לא מודעים.
היו פילוסופים שחשבו שמודעות רפלקטיבית הנה מאפיין מבחין של התחום הנפשי, אך על מנת שמודעות רפלקטיבית תהייה מאפיין מבחין עלייה לחול על כל המצבים הנפשיים ורק על המצבים הנפשיים. נראה שמודעות רפלקטיבית אינה עומדת בקריטריונים אלו, שכן ההנחה שהכרחי שכל מצב נפשי מתאפיין במודעות רפלקטיבית גוררת כמה קשיים, אחד נוצרת רגרסיה אינסופית, כלומר באם לכל מצב נפשי יש האמנה מסדר שני, משמע גם להאמנה מסדר שני יש האמנה מסדר שלישי וכן הלאה לאינסוף, ואין זה סביר שליצור נפשי יש אינסוף האמנות. קושי שני הנו שהנחה זו מוציאה מצבים להם בברור אין האמנה מסדר שני, שמאד מקובל לראותם כמצבים נפשיים, מהתחום הנפשי, כגון מצבי נפש לא מודעים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה