רס"ג - אמונה ודעה

רב סעדיה גאון, רס"ג, דן בנושא האמונה והדעה, ההבדלים בין השניים, המקודות שלהם והצורך בכל אחד מהם. לדידו, מקורות האמונה הנם, אחד, הקבלה והמסורת, כלומר מידע הנמסר מאחרים, ושניים, דבר מה העולה בנפש האדם. בשני המקרים האדם הנו פסיבי, משמע האדם מקבל את המידע, פעם ממקור חיצוני ופעם ממקור פנימי, ואינו פעיל בבחינה והנמקה של המידע. דעה הנה השלב האקטיבי של האמונה, כלומר דעה הנה אמונה מוצדקת, מוצדקת ע"י עיון והבנה. מדברי רס"ג נובע שיש צורך הן באמונה והן בדעה, שכן שתיהן שלבים הכרחיים בדרך לידיעה. האמונה קודמת מבחינת כרונולוגית לדעה, ובכך הנה סיבתה, שכן האדם קודם מחזיק באמונה ממקור חיצוני, קרי המסורת, או מקור פנימי, קרי הנפש, ולאחר שהאדם בוחן את האמונה, שוקל את התוכן שלה ומבין את פני הדברים, הוא מחזיק בדעה. אך דעה אינה ידיעה, שכן דעה יכולה להיות אמיתית או שקרית, כאשר אדם מוכיח את דעותיו, את היותן תואמות למציאות, אז ניתן לומר שהוא מחזיק בידיעה. כלומר ידיעה הנה אמונה (שלב האמונה) מוצדקת (שלב הדעה) ואמתית (שלב הידיעה). ההבדל בין אמונה ודעה לידיעה אצל רס"ג דומה להבדל שבין סברה וידיעה אצל אפלטון, שהרי, לדידו של אפלטון, סברה הנה הדעה, אמונה שפני הדברים הם כך או אחרת, אך האדם המחזיק בסברה רק מדמה את האמת ולא מבין אותה, ידיעה לעומת זאת, הנה סברה שזכתה להצדקה, הנמקה והוכחה.
מבין מקורות הידיעה שמונה רס"ג, הידיעה ההיסטורית, ידיעת המסורת מספקת אמונה, ידיעת החושים מספקת דעה ולא ידיעה, שכן אמנם האדם בוחן ומעיין ברשמי החושים, אך עדיין יתכן שפני הדברים הם אחרת, בין כיוון שהחושים מטעים או כיוון שטועה האדם בפירוש הקלט, או כיוון שיש אדם שחווה אותה תופעה בצורה שונה. מקורות הידיעה השכלי וההיקש השכלי, מספקים ידיעה, האחת בדמות משפטים אנליטיים והשני בדמות טיעון תקף.
במובן אחד עולה מדברי רס"ג עולה שהדעה חשובה יותר מהאמונה, שכן יש באדם את היכולת להשיג את האמת, להשיג ידיעה, בעזרת החושים המספקים צוהר לעולם, בעזרת השכל המבין אמיתות אנליטיות והמעבד ובוחן את נתוני החושים, ובעזרת כוח ההיקש המאפשר לגזור מסקנות מהמידע המעובד. אך במובן אחר, ולפחות משתי בחינות, נראה שהאמונה הכרחית לא פחות מהדעה, הרי טרם האדם מחזיק בדעה עליו להחזיק באמונה, ובנוסף האמונה שמקורה במסורת מאפשרת לאדם לקבל את האמת מן המוכן, שכן לא תמיד יגיע האדם לאמת בדרך השכל, אם מפאת חוסר זמן או מפאת חוסר יכולת.

נשאלת השאלה, כיצד בא לידי ביטוי הצורך הן באמונות והן בדעות בחלוקת המצוות של רס"ג?
ישנה התאמה בין אמונות ודעות לבין חלוקת המצוות ע"פ רס"ג לשמעיות ושכליות. כשם שמקורות ידיעת האמונה הנם המסורת והקבלה והאדם מקבל את האמונה ללא צורך בהנמקה שכלתנית, כך גם מקורות המצוות השמעיות הנם במסורת ובקבלה ואינן מתחייבות מהשכל (אך גם אין השכל שולל אותן), כלומר אין הם נובעות מתהליך תבוני. בצורה דומה תואמות הדעות למצוות השכליות, שתיהן מובנות ע"י מחשבה ועיון, שתיהן מתחייבות מהליך שכלתני.
מהתאמות אלו יוצא שהסמכות לקיום המצוות השמעיות הנה האמונה, והסמכות לקיום המצוות השכליות הנה הדעה, וכאשר חילק הרס"ג את המצוות לשמעיות ושכליות יכול היה להיעזר במושגים אמונה ודעה בשביל לבסס את מקור הסמכות לקיום כל אחד משני סוגי המצוות.