אידאה - אפלטון

בהגותו של אפלטון ניכר שהחיפוש אחר האמת, החקירה באשר לאמת, הנם דברים בעלי משמעות רבה, דברים שבלעדיהם החיים לא ראויים. כלומר הכרת האמת והמציאות, החקירות האפיסטמולוגיות והאונטולוגיות, הנם ערך עליון. על מנת להכיר את האמת עלינו, לפי אפלטון, לחקור את המושגים בהם אנו עוסקים, ואכן בכתביו כל דיאלוג מוקדש לחקירת מושג, כלומר להשיג ידיעה באשר למושגים, להבין את הכלים, קרי המושגים, בהם אנו משתמשים על מנת להכיר את העולם. אפלטון מראה שתהליך חקירת המושגים הנו תהליך של חיפוש אחדות בריבוי, מושג מסוים כולל בתוכו מושגים, או מסביר, מושגים אחרים, והוא כשעצמו נכלל ומוסבר ע"י מושג אחר, כך נוצר מעין עץ מושגים, ההולך ומתכנס, מעלים וענפים, כלומר מריבוי מושגים, לגזע אחד, כלומר לאחדות המושגים בדמות אחת, והיא האידאה. תהליך הכרה זה הוביל את אפלטון למסקנה האונטולוגית, שהעולם החומרי, הנחשף בפני החושים, על הריבוי המתכנס שבו, הנו אך בבואה לעולם רוחני, הנחשף בפני המחשבה, המכיל את המושגים האמיתיים, האחדותיים, המושלמים, הנצחיים, את האידאות של הדברים. האדם שרוי בשני עולמות, זה החומרי הנתפס ע"י החושים והמספק רשמים, וזה הרוחני הנתפס ע"י הנפש, המחשבה, והמספק ידיעה אמיתית, ידיעה המושגת ע"י הכרת האידאות. יש להדגיש שלכל אשר הנו, לכל היש, קיימת אידאה, ואין מושג האידאה מתייחס אך ורק לעולם התופעות, שכן למושגים מעולם המוסר והאתיקה יש אידאות, למושג צדק יש אידאה, למושג חסידות יש אידאה, וכן הלאה. לדידו של אפלטון האידאה אינה מושג מופשט במחשבת האדם, אלא הנה היש הקיים באמת, באופן אובייקטיבי, חיצוני למחשבת, או קיום האדם, וללא תלות באדם.באם רק הכרת האידאה מספקת ידעה אמיתית, נשאלת השאלה כיצד ניתן להכיר את האידאה הנמצאת בעולם טרנסצנדנטלי, רוחני, נצחי, כיצד ניתן לרכוש ידיעה, אפלטון עוסק בסוגיה זו בכמה דיאלוגים וגורס שהתשובה קשורה לנצחיות הנפש, קיום הידע ותהליך הזכרות. בדיאלוג "מנון", כאשר מנון מציג בפני סוקרטס את השאלה כיצד ניתן לדעת את שלא ידוע כלל? כיצד בכלל ניתן לרכוש ידע? עונה לו סוקרטס "החיפוש והלימוד - כולו זכירה" (ליבס א, עמ' 431), כלומר הידע כבר נתון לנו, וההכרה קיימת בנו, אך נשכחה, ועלינו רק להיזכר. סוקרטס ממשיך ומסביר בעזרת "מיתוס ההיזכרות", שהנפש הנה בת אלמוות ונצחית ולעולם אינה כלה "...נשמת האדם היא בת אלמוות, ויש אשר תבוא לכלל קץ...ויש אשר תשוב ותיוולד, אך לעולם איננה כלה" (ליבס א, עמ' 430). וכיוון שהנפש נצחית, ויש גלגול נשמות, היא יודעת את האידאות, היא כבר חוותה את כל אשר קיים פעמים רבות וכבר כל הידע מצוי בה ויש רק צורך לעורר אותו, להיזכר בדברים בשביל להכיר את העולם. ההכרות עם עולם האידאות יכולה להתבצע בזמן גלגול נשמות. במסגרת אפיסטמולוגיה זו נצחיות הנפש הכרחית שכן רק כך ניתן להסביר את קיום כל הידע בנפש. כלומר תורת ההכרה האפלטונית, על האידאות שבה, אפשרית הודות לידע הקיים בנו ולתהליך היזכרות.