צדק הנו מושג העובר כחוט השני בהגותו של אפלטון (וסוקרטס) שהעמיד את הפילוסופיה היוונית על שאלות אתיות ואסתטיות: מהו יפה? מהו טוב? מהו אמיץ? מהו צדק?. כאשר אפלטון עוסק בתכונות אותם ראוי לאדם להחזיק, הוא מונה את הצדק ביניהם, ובהרחבה איש צדיק הוא זה שמגלם בתוכו את כלל המעלות הראויות. הצדק הינו מושג החורג מגבולות האדם הבודד ונידון במשנתו של אפלטון בהקשר של קיבוץ אנשים, של משטר, של מדינה, כלומר צדק חברתי. אפלטון קושר את מושג הצדק האישי למושג הצדק החברתי / מדיני ומקיש מאחד לשני. אם כן, המושג צדק מקבל משמעות בשני הקשרים, שהם מכלול אחד, בכך שהנו סגולתו של האדם היחיד, זה שנמנע ממעשי עוול, עושה מטוב לבו וישר בהתנהגותו המוסרית, ובכך שהצדק הנו מאפיינו של המשטר הנכון, כדברי סוקרטס "צדקה [...] מצויה באדם אחד, ומצויה גם במדינה שלמה" (ליבס ב, עמ' 215).
אפלטון מתאר את עקרונות הצדק בעזרת אנלוגיה בין הצדק האישי והמדיני. במשל האותיות הגדולות והקטנות גורס אפלטון שצדק חברתי במדינה, המושג ביחסים הרמוניים בין ישויות שונות בתוך המדינה, הנו הדגם של צדק אישי כפי שבא לידי ביטוי ביחסים תקינים בין החלקים השונים של הנפש, קרי, התאוות, העוז, וההיגיון.
הצדק מתקיים בצדיק כיוון שכל חלק בנפשו ממלא את תפקידו הייחודי. משמע שוררת הרמוניה בין חלקי הנפש. אפלטון מראה כי הצדק משתלם. אדם צדיק, שבנפשו שוררת הרמוניה, הנו אדם מאושר, והאושר הנו דבר רצוי, דבר שהאדם שואף אליו. כלומר להיות צדיק משמע להיות מאושר, כלומר משתלם להיות צדיק. והנה, הצדק הקיים בפרט קיים גם במדינה, וצדק חברתי משמעו שכל פרט ממלא את תפקידו הייחודי, את שמתאים לטבעו ובין הפרטים שוררת הרמוניה, וכך הצדק החברתי יוצר את הסביבה המאשר לפרט למצות את עצמו, להיות אדם מאושר, להיות אדם צדיק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה